סכיזופרניה

סכיזופרניה נושאת סטיגמה משמעותית ברחבי העולם, המובילה להשלכות חמורות עבור הנפגעים, ובהן הדרה חברתית והתעללות. חשוב להבין מהי סכיזופרניה באמת ולנפץ מיתוסים נפוצים.

אפילו בתוך הקהילה הרפואית, חוסר הבנה מוביל לעיתים קרובות לפחד ולהימנעות ממטופלים עם סכיזופרניה, וכך מנציח את הסטיגמה. דבר זה עלול להוביל למתן יתר של תרופות, לטיפול גס ולאובדן תקווה עבור הנפגעים.

התקשורת לעיתים קרובות מציגה את הסכיזופרניה באופן מעוות, ומתארת אנשים עם המצב כבעלי ריבוי אישיויות או כמסוכנים, מה שרק מלבה את הפחד ואת אי-ההבנה בציבור.

החוויה הזו והאנשים החיים אותה מוכתמים מאוד בכל רחבי העולם. לזה יכולה להיות השפעה עצומה על חיי האדם, מהדרה חברתית ועד להיות כבולים לעצים או נעולים בכלובים כמו חיות למשך שנים!

הגיע הזמן לשפוך אור על מהי סכיזופרניה באמת, ואולי אפילו יותר מכך, על מה שהיא אינה.

ייחודה של החוויה הזו, אולי כמו בהפרעה דו-קוטבית, הוא שאפילו בעולם הרפואי אנשי המקצוע אינם בקיאים דיים בנושא, מה שמוביל אותם לפחד ולהימנעות מהמטופלים הללו. בתורם, זה משמר את הסטיגמה חיה עוד יותר. זה גם מוביל לכך שמטופלים המפנימים את הסטיגמה עוברים חוויות טראומטיות. לעיתים קרובות הם יורדמו במתן יתר של תרופות, יטופלו בגסות (שלא לומר ברע) וכל תקווה לעתיד טוב יותר תצומצם לאפס.

כמו כן, סכיזופרניה שימשה רבות בתקשורת כ(סיבה) תירוץ להתנהגויות מסוכנות או כסיבה לכך שמישהו הופך ל“רע” בסדרת טלוויזיה או בסרט. היא תוארה שוב ושוב כמחלה המובילה לכך שלאנשים יש ריבוי אישיויות, ותמיד אחת מהן מסוכנת מאוד. או שהיא שימשה כסיבה לכך שמישהו תקף מישהו אחר או ביצע מעשה טרור.

אמונות רבות על סכיזופרניה נחשבות כעובדות בחברות בנות ימינו, והן מועברות אלינו על ידי האנשים סביבנו ועל ידי התקשורת. דבר זה מוביל לסטיגמות של החוויה הזו, מקשה עוד יותר להבין אותה ומגביר את הסיכון להשלכות שליליות כמו בושה, אי-פנייה לעזרה ו/או אובדנות.

האמונה הראשונה היא שמי שחי עם סכיזופרניה בעל ריבוי אישיויות, או במילים אחרות אישיות מפוצלת. זה נקרא הפרעת אישיות מרובה או הפרעת זהות דיסוציאטיבית וזו חוויה שונה לחלוטין. אנשים החיים עם סכיזופרניה אינם בעלי אישיויות שונות, הם חווים מה שאנו מכנים תסמינים חיוביים (למשל הזיות, מחשבות שווא…) ושליליים (למשל חוסר מוטיבציה, בידוד…).

אמונה נפוצה נוספת היא שאנשים החיים עם סכיזופרניה לעולם לא יוכלו להחלים ולחיות חיים נורמליים. מישהו עם סכיזופרניה יכול לחיות חיים ללא תסמינים או, ביתר דיוק, עם תסמינים מבוקרים. משמעות הדבר היא שהחוויה שלהם נמצאת בשליטה, וגם אם הם עשויים להזדקק לתרופות למשך שאר חייהם, זה לא כל כך שונה מתת-פעילות של בלוטת התריס או סוכרת למשל. (ראו את ראיונות MISTAG כדי לראות חוויות החלמה).

כפי שנאמר קודם, אמונה מוטעית נוספת היא שאנשים החיים עם סכיזופרניה הם מסוכנים. כדי להבהיר זאת, רק מיעוט מהאנשים החיים עם סכיזופרניה הם מסוכנים, בדיוק כפי שרק מיעוט מהגברים הם אלימים. למעשה ההפך הוא לעיתים קרובות המצב: אנשים החיים עם סכיזופרניה נמצאים בסיכון גבוה יותר להיות קורבנות אלימות. יש לך יותר סיכויים להותקף על ידי מישהו תחת השפעת אלכוהול או סמים מאשר על ידי מישהו העובר אפיזודה פסיכוטית.

אני גם שומעת לעיתים קרובות שהסיכון עם סכיזופרניה הוא שהאנשים החווים אותה הם בלתי צפויים מאוד ועלולים להיכנס למשבר בכל רגע. גם זוהי אי-הבנה של החוויה; ההתפתחות הרגילה של אפיזודה פסיכוטית אורכת זמן (לפעמים חודשים) שבו האדם תחילה מפסיק לדאוג לעצמו, מפסיק את פעילויותיו החברתיות, מתבודד (כלומר הופעת התסמינים השליליים), ואז גורם לחץ כמו אירוע חיים קשה יהיה הטריגר לתסמינים החיוביים.

העובדה האחרונה שהיא למעשה מיתוס היא שאנשים עם סכיזופרניה צריכים לשהות זמן רב מאוד בטיפול פסיכיאטרי אם ברצונם לקבל סיכוי לחזור לנורמל. למעשה, הוכח שאשפוז לטווח ארוך מזיק לאנשים העוברים חוויה של מחלה נפשית. כיום יותר ויותר מחקרים מראים שטיפול ביתי ותמיכת עמיתים מותאמים יותר מאשפוז ומונעים מהאדם לאבד את עבודתו, חבריו וכו׳.