טיפול מבוסס קשיבות (מיינדפולנס)

מהי קשיבות (מיינדפולנס)?

הקשיבות צמחה מתוך הבודהיזם לפני כ-2,500 שנה. הנזירים הבודהיסטים בילו את רוב זמנם במדיטציה, קלטו את הסביבה ואת ההתנהגויות של האנשים סביבם מתוך "מרחק מנטלי", בלי שיפוט.

זה הוביל אותם להבין שחשוב לכל אחד לבחור את הקרבות שלו. ההיגיון המרכזי מאחורי זה הוא שיש דברים שאנחנו יכולים לשנות ולהשפיע עליהם, ויש כאלה ש"מחוץ לשליטתנו".

לכן היכולת "לשחרר" כל כך חשובה, לא רק לשלוות הנפש שלנו אלא גם להסתגלות טובה יותר לסביבה המשתנה (כי כן, הכול משתנה, כל הזמן).

הרעיון הזה אומץ על ידי הפסיכולוגיה המודרנית כחלק מהתאוריה הקוגניטיבית-התנהגותית, שמבוססת על ההשקפה שהמחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלנו "מחוברים זה לזה", ויחד יוצרים דפוס מסוים. ברגע שהדפוס מתפרק, אפשר להשיג תובנה אמיתית ולהבין שיש מקום ל"שינוי".

לכן הקשיבות הוכחה ככלי וטכניקה מצוינים לפיתוח הסתכלות פנימית ולתחילת המסע להכרה עצמית דרך זיהוי ופירוק דפוסים.

3 העקרונות של הקשיבות

הרעיון של הקשיבות מבוסס על שלושה עמודים:

1. ריכוז נותן לנו את ההזדמנות להיות כאן ועכשיו, לא משנה מה המשימה שלפנינו. כך אפשר לשים בצד את השאר ולשמור רק על מה שהכי משרת אותנו. אם זה קשה מדי כרגע בגלל חרדה, אפשר לקרוא את המאמר הזה או ליצור קשר עם יאל לפגישה אישית כאן.
2. גישה לא שיפוטית מתייחסת לכך שכאשר מתייגים את החוויה שלנו, אנחנו אוטומטית מונעים מעצמנו תגובה אותנטית. כשמגיבים לפי תוויות, אנחנו מוותרים על ההזדמנות לראות את התמונה הרחבה ולעשות דברים בצורה גמישה יותר.
3. קבלה וקבלה עצמית, המכונות גם ליבת בעיות בריאות נפשית רבות. לעיתים קרובות מאוד אנחנו משתתפים במצבים שבהם אנחנו מתעלמים מהרגשות והעמדות שלנו כדי להתקבל. לפעמים הדיכוי הופך לדרך התפקוד הרגילה שלנו, מה שפשוט יוצר חבילה של בעיות שלא מטופלות.

איך הקשיבות יכולה לעזור?

אז כפי שאמרנו, יש מה שנקרא טיפול מבוסס קשיבות, שבו מומחה יכול לעזור עם המכשולים הנוכחיים ולעבוד יחד כדי להיות במסלול הנכון לשינוי. אבל אפשר גם ללמוד באופן עצמאי להבין את העקרונות ואיך ליישם אותם.

קודם כול, צריך ללמוד "להקשיב" ו"להבין" את הצרכים שלכם. לגלות מי אתם, ומהן העדיפויות שלכם. זו נקודת ההתחלה. חשוב מאוד להבין, לקבל ולחיות לפי הערכים המרכזיים האישיים שלכם. "להיות מודעים" לכך ששינוי יכול להתחיל רק כשאנחנו בהרמוניה עם הצרכים והרגשות שלנו.

נוכחות נותנת לנו את התובנה שלאורך כל חיינו לימדו אותנו איך אנחנו אמורים להרגיש ולחשוב כדי להתקבל. הכוונה היא שפיתחנו דפוסי התנהגות שבזמנו שירתו אותנו היטב, אבל רוב הדפוסים האלה נבנו על אישור או אי-אישור של הסביבה שלנו ולא מתוך החלטה אישית "מודעת".

כאן מדובר בהתנהגויות שהיו מאוד מועילות ונחוצות בשלב מסוים בחיים, אבל היום, הן יוצרות מכשולים בחיי היומיום ולא מאפשרות לנו "להיות" מי שאנחנו רוצים להיות.

לדוגמה, אנחנו נמנעים מלקבל בעיות בריאות נפשית כי בגדילה למדנו לראות בכך חולשה, והיום, אנחנו אפילו לא יכולים לקבל את הרגשות שלנו כי אנחנו חוששים להישפט או תופסים את עצמנו כחלשים או לא מסוגלים. זה מוביל לכך שחוויות כמו דיכאון, חרדה או הפרעות אכילה וכו' מוזנחות ומודחקות, ולכן, לא מטופלות כפי שצריך.

כדי לפרוץ את המעגל הזה שבו אנחנו נמצאים כבר כל כך הרבה זמן, קודם צריך "להכיר" ו"לקבל" את הצורך בשינוי.

הרעיון שחוויות של מחלת נפש הן חולשות אינו מתאים כשרוצים לטפל ברגשות, בתחושות ובבריאות הכללית. הכללה ונרמול של הבעיה נפוצים מדי, לא רק מצד החברה שבה אנחנו חיים או האנשים סביבנו, אלא גם מצדנו.

כמה פעמים אמרתם לעצמכם שאין לכם זמן או משאבים להתמודד עם המצב אבל שתטפלו בזה מאוחר יותר?

או אולי הביטוי הרגיל "זה שום דבר, כולם עוברים את זה בסופו של דבר" או "מי אני שאתלונן, יש אנשים שחיים הרבה יותר גרוע". כל ה"דיאלוגים הפנימיים" האלה הם "חסימות מנטליות" שלא מאפשרות לכם באמת לעשות צעד ולפעול למען הבריאות שלכם.

בסופו של דבר, תמשיכו לחיות ככה ללא הגבלת זמן, גם אם בפנים אתם מרגישים את הלחץ של כל זה, ויודעים ש"צריך" לעשות משהו בקשר לזה.

לחיות ככה יותר מדי זמן כנראה יוביל ל"שחיקה" או פשוט יגביר את הבעיות בפועל, ואז יידרש טיפול, ולזמן ארוך יותר (לא רק טיפול מבוסס קשיבות אלא כל סוג שמתאים לכם ביותר). אם, לעומת זאת, זה מטופל בזמן, זה הופך לבעיה קטנה בלבד, או לפחות, לבעיה ש"קל יותר" לטפל בה.

בחזרה לדוגמה שלנו, אם במקום זאת תגידו לעצמכם: "כן, יש דברים גרועים יותר בעולם, אבל זה באמת חשוב לי" או "להיות חזקים זה להכיר את החולשות שלנו, הגיע הזמן לטפל בזה", "זה בסדר להרגיש חלש היום, זה אומר לי שיש לי משהו לעבוד עליו"… הסיכויים שתטפלו בבריאות שלכם ולא תדחו את זה עד שזה יפגע בכם או ביקיריכם, יהיו הרבה יותר גבוהים.

קבלה עצמית היא תהליך.

החלק הכי חשוב הוא לתת לעצמכם "זמן" ו"מרחב". זה דורש סבלנות (הרבה) כי אנחנו משתנים כל הזמן, והצרכים שלנו משתנים איתנו. וזה לא טוב ולא רע.

החיים הם תהליך.

לזכור שאתם מושלמים כפי שאתם, ושאין צורך להיות או להתנהג כפי שאחרים היו רוצים, יאפשר לכם לפעול על מה שאתם רוצים לשנות, כי זה מאפשר לשחרר את השיפוט. התחילו להשוות את עצמכם רק לעצמכם ולא לאף אחד אחר.

התחילו את השינוי היום!

הגיע הזמן "לשחרר" את עצמכם. "להרגיש" את הרגע. "להיות מודעים" לרגשות שלכם. "לשים לב" כשמשהו כואב או מביא שמחה, לא משנה מה זה. "לדעת" שאתם מספיקים ולהתחיל את הצמיחה שחשובה לכם!

ואם אתם מתעניינים בטיפול מבוסס קשיבות, אל תהססו ליצור קשר עם המומחית שלנו כאן.

באהבה,
סופיה בורויביץ' ויאל הלברשטם