אל תתנו לבידוד עקב הקורונה לפגוע בבריאות הנפשית שלכם!

בואו נדבר על הפיל שבחדר: הבידוד הביתי בעקבות התפרצות הקורונה.

הטקסט הזה מיועד לך, מי שנמצא שם, עם או בלי שותפים לדירה, לפחות בשבועיים הקרובים.

מה אפשר לעשות כדי לשמור על הבריאות הנפשית ולא להיסחף בלחץ, בפאניקה, בתסכול, בכעס ובכל התחושות המעורבות שמביא איתו הקורונה?

קודם כול… יש לקבל שאי אפשר לשלוט בהכול.

לפעמים דרוש דבר גדול כמו מגפה כדי להזכיר לנו שאנחנו רק בני אדם, והטבע חזק מאיתנו בהרבה. פשוט לשבת בשקט ולנשום! לקבל את מה שיש ואת מה שאין.

כן, דברים שציפית להם, שעבדת למענם, שקיווית להם, מתבטלים אחד אחרי השני, כן, אבל אין מה לעשות בקשר לזה. זה מה שיש!

כן, קשה להישאר סגור בבית כל היום כשבחוץ יש שמש כל כך יפה, כשרוצים לראות חברים, משפחה, אנשים יקרים. כן, זה מתסכל לא להיות מסוגלים לזוז כרגיל, אבל זה המצב, ואין מה לעשות בקשר לזה.

לשחרר ולבדוק פנימה.

איך אתם מרגישים? מה כל זה מעורר?

מרגישים המומים, מודאגים, חסרי אונים, עצבניים, חשופים? או אולי יותר תחושת תסכול, תחושת אובדן שליטה, כעס, זעם? אולי זו יותר תחושת ריקנות. מרגישים לבד, מבודדים, פגיעים, חסרי כוח, מאוכזבים?

לא משנה מה התחושה, תנו לה לבוא והתבוננו בה. שאלו את עצמכם למה אתם מרגישים כך, בלי שיפוט, בלי ציפיות.

עכשיו הזמן הכי טוב לעבוד על הרגשות, יש עכשיו זמן, נכון? האם התחושות האלה קשורות רק למצב הנגיף? אולי יש עוד משהו והמצב הוא רק עוד טיפה בכוס מלאה מדי? או שזו טיפה בכוס ריקה מדי, וכואב לגלות שאין לנו במה למלא אותה כרגע?

לפעמים להיות לבד עם עצמנו זו החוויה הכי קשה ועם זאת, הכי טובה שאפשר לחוות.

יש כל כך הרבה בתוכנו שאנחנו מכסים באנשים, בעבודה, בפעילויות מיותרות, רק כדי להימנע מלחפור פנימה.

עכשיו זה זמן שהעולם נתן לנו לעבוד על עצמנו, ללמוד לבלות זמן עם עצמנו: להפסיק לברוח.

"המסע החיצוני שלך עשוי להכיל מיליון צעדים; המסע הפנימי שלך מכיל רק אחד" (אקהארט טולה, כוחו של הרגע הזה).

נצלו את הזמן הזה!

באהבה,
יאל הלברשטם